5 סיבות לכך שילדים אינם בעלי מוטיבציה לטיפול (ואיך לשנות זאת!)

וידוי: אני עובדת עם ילדים ובני נוער מהיום הראשון, ולמרות שאני ממש אוהבת את זה, יש אתגר אחד גדול שהתמודדתי איתו ועדיין מתמודדת איתו עד היום. זה נכון, מוטיבציה. או ליתר דיוק, חוסר בה. לא משנה כמה אני אותנטית ואמפתית, כמה משחקים מגניבים אני מביאה, כמה שוקולדים חמים אני מכינה, או מדבקות אני מחלקת, אני עדיין נתקלת בילדים שמעדיפים לבהות בקיר מאשר במשרד שלי. חלקם אולי אפילו מעדיפים לעשות שיעורי בית. ברצינות…

בימיי הראשונים כמטפל לקחתי את זה באופן אישי. חשבתי שזה קשור למערך הכישורים שלי וליכולת שלי ליצור יחסי עבודה. אפילו פקפקתי אם אני איש המקצוע הנכון. אז אתם יכולים לתאר לעצמכם כמה הקלה הרגשתי כשנודע לי שחוסר מוטיבציה הוא למעשה בעיה נפוצה בקרב מטופלים צעירים. ושמטפלים רבים (אפילו מנוסים באמת!) התמודדו עם אתגרים דומים.

הסטטיסטיקה המזעזעת

על פי מחקר של כתב העת לפסיכולוגיה קלינית של ילדים ומתבגרים, כ-40% מהמטופלים הצעירים נושרים מהטיפול בטרם עת. זהו מספר מדהים, והוא אומר לנו משהו מכריע: אם ילדים ובני נוער אינם בעלי מוטיבציה, הם לא נשארים. אם הם לא נשארים, אנחנו לא יכולים לעזור להם.

הבנת גורמי השורש

אחרי הרבה מחשבה, קריאה והמון טעויות בדרך, מצאתי חמש סיבות עיקריות לכך שלילדים חסר מוטיבציה בטיפול. ותאמינו לי, אלו לא מה שאתם אולי חושבים. בבלוג הזה, תקבלו תובנות חדשות לגבי הסיבות האמיתיות לכך שלילדים רבים חסר מוטיבציה. תגלו גם כמה שינויים פשוטים אך עוצמתיים שתוכלו לעשות כדי לגרום להם להיות מעורבים יותר.

בזמן שאתם קוראים, חשבו על לקוח שאתם עובדים איתו וחסר מוטיבציה. האם אחת מהסיבות שלהלן מתאימה ללקוח שלכם? אילו שינויים, אם בכלל, בחשיבה תוכלו לעשות בעבודה שלכם עם לקוח זה כדי לעזור להגביר את המוטיבציה שלו? ובבקשה, אל תהססו – שתפו את מחשבותיכם וכל שאלה שלכם בתגובות למטה.

1. הם לא ביקשו את זה

בואו נהיה כנים: ילדים לא מתעוררים בוקר אחד ואומרים, "אתם יודעים מה אני צריך? מטפל טוב". לא. הם בדרך כלל נגררים לזה על ידי הורים בעלי כוונות טובות או בתי ספר בתקווה לתקן התנהגות כלשהי שהם מוצאים בעייתית. אולי הילד מכה את אחיו הצעיר או משקר ימינה ושמאלה. מורים עשויים להציע טיפול כי הילד מפריע לשיעור או לא מתרועע בהפסקה. דמיינו לעצמכם פתאום נשלחתם לשיעור סריגה כי מישהו אחר חשב שרמות הלחץ שלכם גבוהות מדי. לא ביקשתם את זה, לא רציתם את זה, ואתם לא מבינים את הנקודה. ככה בדיוק ילדים מרגישים לגבי טיפול. זוהי תבנית להתנגדות מההתחלה. הם לא משקיעים במטרות שאחרים מציבים, שלעתים קרובות סובבים סביב הפיכתן לקלות יותר לניהול במקום לטפל בצרכים או ברצונות שלהם.

2. הבעיה האמיתית אינה הם

לפעמים, הבעיה האמיתית אינה הילד כלל. זוהי הדינמיקה המשפחתית המבולגנת שמסתחררת סביבם. ילדים הופכים לעתים קרובות לסימפטומים של לחץ או תפקוד לקוי במשפחה. בעיות זוגיות, מאבקים בבריאות הנפש או טראומות משפחתיות לא פתורות יכולות להופיע בהתנהגותו של הילד. במקום לטפל בבעיות הבסיסיות הללו, קל יותר לתייג את הילד כבעיה ולשלוח אותו לטיפול. זהו תרחיש השעיר לעזאזל הקלאסי שבו הילד הופך למטופל המזוהה (IP). ילדים אינם טיפשים; הם חשים מתי משתמשים בהם כהסחת דעת מבעיות גדולות יותר. קשה להיות מוטיבציוניים כשעמוק בפנים, אתה יודע שזה לא קשור אליך. כמטפלים, אנו עשויים לעודד הורים לשיר יחד עם טיילור סוויפט: "זה אני, היי! אני הבעיה, זה אני!" כי לפעמים, זה לא הילד שהוא הבעיה – אלא הדינמיקה המשפחתית שצריכה מבט מקרוב.

3. זה משעמם

בלי להעליב, אבל לשבת בחדר עם מבוגר שמבקש ממך לדבר על הרגשות שלך זה… איך נגיד את זה יפה? משעמם! טיפול מסורתי יכול להיות מעייף עבור ילדים כי הוא תוכנן על ידי מבוגרים, עבור מבוגרים. ילדים מלאים באנרגיה, סקרנות ורצון לחקור. מטפלים רבים מצפים מילדים לשבת בשקט ולדבר על הרגשות שלהם כמו מבוגרים מיניאטוריים. אבל ילדים מתקשרים דרך משחק, אמנות ויצירתיות. טיפול צריך להיות דינמי, מרתק, וכן, לפעמים אפילו מהנה כדי לשמור על העניין שלהם. זה לא עניין של להפוך את המפגשים לחדרי בריחה או מושבי VIP להופעה של בילי אייליש, אלא למצוא דרכים להתחבר שמהדהדות עם עולמם. פעילויות אינטראקטיביות שמזמינות ילדים לחקור את החוזקות והערכים שלהם יכולות לתבל את העניינים ולהפוך את המפגשים למהנים יותר.

4. הם היו מעדיפים להיות במקום אחר

תחשבו על ילדותכם. האם הייתם מעדיפים לשבת בחדר ולדבר על בעיות ורגשות, או לשחק עם חברים, לצפות בטיקטוק, או לאכול פיצה כפולה? בדיוק. ילדים היו מעדיפים להיות בכל מקום אחר מלבד טיפול. זה לא חוסר מוטיבציה; זה עניין של סדרי עדיפויות. לילדים שאנחנו עובדים איתם יש פעילויות, תחומי עניין וחברים שהם אוהבים. הרעיון של להקריב את אלה למען שעה של טיפול הוא לא כל כך מושך. ניסיתם פעם לתאם מפגשים עם הורים או מורים בזמנים שלא מפריעים לחייהם העמוסים? זה מאתגר! ילד בעל מוטיבציה הוא כזה שמרגיש שטיפול משתלב בחייו, ולא להיפך.

5. אתה פשוט לא מבין אותם

"אוף, אתה פשוט לא מבין! לא משנה, אני לא יודע…" נשמע מוכר? יצירת קשר עם ילדים דורשת סקרנות אמיתית וכבוד לתחומי העניין והסיפורים הייחודיים שלהם. איזה ילד או נער רוצה להיפתח בפני איזה זקן שמעולם לא שיחק במיינקראפט או ברובלוקס? התפקיד שלנו הוא להצטרף לילדים לעולמות שלהם, ששונים בתכלית משלנו. זה יכול להיות לימוד ריקוד טיקטוק, הפיכה למומחים לפרסי ג'קסון, ולפעמים, פשוט להיות נוכח בלי אג'נדה. הבנת התודעה של הילד והשפה שהוא מדבר היא קריטית לבניית קשר אמיתי. בלי זה, טיפול מרגיש חסר טעם ומנותק.

מנערים דברים

קל להרגיש תסכול כשהילדים והמתבגרים שאנחנו עובדים איתם נראים חסרי מוטיבציה לחלוטין. אני אפילו לא יכול לספור כמה פעמים רציתי להרים ידיים עם לקוחות מסוימים שיש להם מוטיבציה כמו של עצלן בצהריים עצל. העניין הוא, שכאשר אנחנו שומרים את הסיבות האלה בראש, אנחנו יכולים להבין טוב יותר את הלקוחות האלה ולמצוא דרכים להפוך את העבודה איתם לקלה ויעילה יותר.

אז זו קריאה לנער קצת את העניינים. בואו נחליף את הכיסאות הנוקשים בשעועית נעימה ונחליף את השאלות הקליניות בפעילויות מרתקות, מהנות ויצירתיות. כאשר טיפול מרגיש פחות כמו מטלה ויותר כמו הרפתקה, ילדים ובני נוער נוטים יותר לחקור את רגשותיהם ולקבוע לעצמם מטרות. בואו ניכנס לעולמם, נדבר בשפתם (*נקודות בונוס אם אתם יודעים מה המשמעות של "וייב check"!), ונצפה כיצד המוטיבציה מתחילה לפעול. זה לא עניין של שינוי הילדים או המתבגרים; זה עניין של שינוי הגישה שלנו.

* "בדיקת וייב" היא סלנג בטיקטוק/טוויטר שמטרתו למדוד את מצב הרוח של מישהו. נסו להפתיע ילדים באמצעות שימוש במונח בפגישה הבאה שלכם כדי לקבל תחושה של הוייב שלהם ולהיות המטפלים המגניבים וה"מתמידים".