עבודה עם הורים היא טיול בפארק – אף מטפל ילדים לא אמר מעולם. אני, מצידי, מעולם לא מצאתי שעבודה עם הורים היא קלה. הייתי אומר ש-60% מהעבודה שלי כרוכה בהתמודדות עם הורים קשים. לחלקם יש אותי תחת מיקרוסקופ; לחלקם יש ציפיות ולוחות זמנים לא מציאותיים; לחלקם יש הכחשה ולא רואים כיצד הן עשויות להשפיע על ילדיהם.

למה הבן שלי עדיין מתנהג בגסות רוח? הוא כבר היה בשלוש פגישות.
את/ה באמת חושב/ת שמשחק עם בובות יעזור לילד/ה שלי?
הוא הילד הכי עצלן שיש לי; אחותו ואחיו לא עצלנים כמוהו.
אם היא לא תשפר את הציונים שלה בקרוב, היא לעולם לא תגיע לשום דבר.

לעולם לא אשכח את מייקל (השם שונה לצורך סודיות) ואת הוריו. מייקל היה ילד בן 15 שפגשתי לפני שנים, שעמד להיסלק מבית הספר בגלל שזרק את תרמילו על מורה, דילג על בית הספר ונכשל ברוב השיעורים שלו. אם עבדתם עם בני נוער, סביר להניח שפגשתם "מייקל" או שניים – או תריסר. במהלך פגישת הקליטה, הוריו ריסקו רשימה ארוכה של בעיות: עצלן, חסר כבוד, ובדרך מהירה להפוך ל"דוד דן" – שכפי שמספרת אגדת המשפחה, מעולם לא סיים תיכון, לא הצליח להחזיק מעמד בעבודה, וחי לבד בצריף מוזנח. הוריו של מייקל היו משוכנעים שטיפול הוא הסיכוי האחרון שלו לחיים "נורמליים".

הם היו סקפטיים כלפיי וכלפי התהליך הטיפולי כבר מההתחלה (מובן – לוקח זמן לבנות אמון). הם ביטלו מפגשים לעתים קרובות יותר מאשר איבדתי את המפתחות שלי (וזה הרבה!). כשהם בכל זאת הופיעו, הם בילו חלק ניכר מזמנם בהאשמת מייקל. "הוא צריך להבין שאם הוא לא יתעשת, הוא יגמור בדיוק כמו דוד דן", אמרה לי אמו. "הוא כפוי טובה; אנחנו משקיעים בו כל כך הרבה. להורים שלי לא היה גרוש בשבילי", התפרץ אביו. אחרי כמה מפגשים, הם איימו להפסיק את הטיפול כי הציונים של מייקל לא השתפרו והוא עדיין היה גס רוח.

מייקל, לעומת זאת, הגיע בזמן לפגישות. הוא סיפר בפתיחות על מה שקורה בבית הספר ובבית. הוא שיתף את תסכוליו לגבי המורים והחברויות שלו, הציפיות הגבוהות של הוריו, הכללים הנוקשים של הבית וההשוואה המתמדת לאחותו הגדולה "המושלמת".

האתגרים האמיתיים במעורבות הורים

הוריו של מייקל אינם ייחודיים. במובנים רבים, כל ההורים מציבים אתגרים, ותפקידנו כמטפלים הוא לנווט במערכות היחסים המורכבות הללו. הדינמיקה בין המטפל, ההורים והילד יכולה להיות מורכבת. מי הלקוח העיקרי שלנו? כיצד אנו שומרים על ההורים מעודכנים תוך שמירה על אמון המתבגר? התשובות לשאלות אלו משתנות בהתאם למקרה ולמטפל.

בבלוג זה, תקבלו תובנות חדשות לגבי מורכבות העבודה עם הורים ותלמדו שלושה עקרונות מרכזיים לבניית קשרים יעילים ושיתופי פעולה יותר איתם. גישות אלו יכולות לעזור לכם לתמוך טוב יותר הן בילד והן במשפחתו לאורך כל התהליך הטיפולי.

למה הורים כל כך חשובים בטיפול

עבודה עם הורים ידועה לשמצה כאתגר, אך היא גם המקום בו מתרחשות כמה מפריצות הדרך המשמעותיות ביותר. הורים הם דמויות ההתקשרות הראשונות והחשובות ביותר של ילדם, ולכן הדמויות החשובות ביותר בתהליך הטיפולי שלהם. ד.וו. ויניקוט אמר במפורסם: "אין דבר כזה תינוק. יש תינוק ומישהו". אותו מישהו, כמובן, הוא דמות הורית המשפיעה עמוקות על התפתחותו ורווחתו של הילד.

מחקרים מראים באופן עקבי כי התהליך הטיפולי מושפע באופן משמעותי ממעורבותם ועמדותיהם של ההורים. על פי האגודה הפסיכולוגית האמריקאית, ילדים שהוריהם מעורבים באופן פעיל בטיפול מראים שיפורים גדולים יותר בתוצאות הטיפול בהשוואה לאלו שהוריהם פחות מעורבים. עובדה זו מדגישה את התפקיד המכריע שממלאים ההורים בתהליך הטיפולי ומדגישה את החשיבות של שיתוף פעולה יעיל איתם.

פירוט המורכבויות של הדינמיקה ההורית

הבנת המורכבות של עבודה עם הורים כרוכה בהכרה באתגרים המגוונים העומדים בפניהם. הורים רבים מגיעים לטיפול עם רמות גבוהות של לחץ, אשמה, ולפעמים ציפיות לא מציאותיות לגבי מהירות ואופי התקדמות ילדם. מבחינה היסטורית, דינמיקה משפחתית תמיד מילאה תפקיד מכריע בהתפתחות ובהתנהגות של ילדים. כמטפלים, עלינו להבין שדינמיקות אלו לרוב מושרשת עמוק ורב-גוניות.

ילדה נוספת שפנתה אליי לטיפול, אמילי (השם שונה לצורך סודיות), הוריה עברו גירושין סוערים. התנהגותה הלא יציבה של אמילי בבית הספר הייתה השתקפות ישירה של חוסר היציבות שחשה בבית. הוריה דאגו מהתנהגותה. הם מיהרו להאשים אותה בכך שלא "התמודדה היטב", ותהו אם יש לה הפרעת קשב וריכוז או בעיות התנהגות חמורות אחרות. עד מהרה, עם זאת, , התברר כי הסכסוך ביניהם היה גורם משמעותי תורם לכך.

נער צעיר שהוריו היו מגוננים יתר על המידה הגיע לפגוש אותי בקליניקה שלי. חרדתו החריפה עקב הפחד המתמיד של הוריו ופחדם לאפשר לו לחוות כל צורה של כישלון. התהליך הטיפולי כלל עבודה לא רק עם הילד, אלא גם עזרה להורים להבין את השפעת התנהגותם והכוונתם לשיטות תומכות יותר ופחות שליטה.

שלושה טיפים מרכזיים לעבודה עם הורים

כדי לנווט את עבודתנו עם הורים ביעילות, ישנם שלושה עקרונות פשוטים אך מרכזיים שכדאי לזכור. עקרונות אלה יכולים לשנות את האופן שבו אנו מתקשרים עם הורים, ולהפוך את המסע הטיפולי לחלק ופרודוקטיבי יותר עבור כל המעורבים. בואו נתחיל.

אמפתיה: המרכיב הסודי

אמפתיה היא חיונית כשעובדים עם הורים. הורות היא העבודה הקשה ביותר בעולם! כמטפלים, לפעמים אנו שוכחים כמה קשה להורים להודות שילדם זקוק לטיפול, וכמה אמיץ ומעורר חרדה לפנות לעזרה. הורים לעיתים קרובות חשים בושה ואשמה על כישלונותיהם הנתפסים. הם חוששים שהקשיים של ילדם משקפים בצורה שלילית את ההורות שלהם. הוריו של מייקל לא היו יוצאי דופן. הם פחדו מכך שהקשיים האקדמיים וההתנהגותיים של בנם אומרים משהו על מי שהם כאנשים, וכהורים. מה זה אומר עליי אם ילדי נכשל בלימודים? מה זה אומר עליי אם ילדי לא יוכל להחזיק מעמד בעבודה? הכרה ברגשות אלה יכולה לתרום רבות בבניית מערכת יחסים שיתופית. אמפתיה יוצרת גשר להבנה והיא המפתח לגיוס ההורים כשותפים אמיתיים בתהליך.

לראות מעבר לפני השטח

הבנת "המודעות ההורית" של ההורים שאנו עובדים איתם יכולה לעזור לנו להתאים את הגישה שלנו. תפקידנו הוא לפתח ראיית רנטגן כדי לראות מעבר לכעס, לחרדה ולפעמים לשיפוטים הקשים של ההורים כלפי ילדם, ולפענח אילו אמונות ומניעים בסיסיים מנחים את הורתם. לדוגמה, חלק מההורים אגוצנטריים ורואים בילדם שלוחה של עצמם. הורים אלה עשויים להזדקק לעזרה בזיהוי ילדם כאדם עם רצונות וצרכים שונים. הורים אחרים עשויים להיות קונבנציונליים יותר, ולהיצמד בקפדנות לנורמות וציפיות חברתיות. הם עשויים להזדקק לעזרה בהבנת שהמסע של כל ילד הוא ייחודי. הכרה ברמות המודעות השונות הללו יכולה להנחות אותנו לפגוש טוב יותר את ההורים במקום בו הם נמצאים, כדי שנוכל לעזור להם ולילדיהם להתגבר על אתגרים.

גורם התקווה

שמירה על תקווה היא קריטית להצלחה בטיפול עם הורים. הורים תשושים ובדרך כלל פונים אלינו כאשר נגמרו להם הרעיונות או האנרגיה לעזור לילדם או לנערם בעצמם. חלק מתפקידנו הוא לשמור על התקווה בחיים ולהחדיר בהורים את האמונה שילדים ובני נוער יכולים להשתנות, וכך גם הם. הם יכולים ללמוד דרכים חדשות לחשוב ולהרהר בילדיהם, מה שיכול להוביל לדרכים חדשות להתייחס אליהם. במילותיו של הפסיכולוג החיובי מרטין סליגמן, "אופטימיות היא האמונה שמובילה להישגים; שום דבר לא יכול להיעשות בלי תקווה". הורים ממלאים תפקיד מכריע ברווחת ילדם, וטיפוח תקווה הוא חלק חיוני מתהליך זה.

לסיכום: בניית קשרים חזקים יותר בין הורה למטפל

עבודה עם הורים היא קשה. כל הורה וילד מגיעים עם מערכת מורכבויות ואתגרים משלהם. ההשפעה שיש לנו כמטפלים משתרעת מעבר לילד הבודד; היא מהדהדת בכל המשפחה ויכולה להוביל לשינוי חיובי. אמפתיה, העמקת ההבנה שלנו לגבי נקודות המבט ההוריות והחזקת תקווה יכולים לעשות שינוי אמיתי בעבודתנו עם ילדים והורים. לחיי מערכות יחסים טובות יותר עם הורים ולטיפול יעיל ומספק לילדים ובני נוער בכל מקום!
אנחנו רוצים לשמוע ממך! איך העבודה עם הורים בשבילך? איזה מבין שלושת העקרונות היה לך הכי מועיל? אילו שיקולים נוספים יש לך כשאתה עובד עם הורים?