איך לעזור לילדים לשבור הרגלים שגורמים לאנשים לרצות

חשבו על תקופה בחייכם שבה הסכמתם לעשות משהו למרות שבאמת לא רציתם. אולי זה היה להגיד כן לקבל על עצמכם עוד משימות בעבודה. אולי זה היה לדחוס ילד נוסף ללוח הזמנים הצפוף שלכם כי הוא היה זקוק לעזרה דחופה. אולי זה היה אפילו משהו של מה בכך, כמו להסכים לעשות קניות במכולת בדרך הביתה למרות שהיה לכם יום גרוע ורק רציתם להירגע.

גם הלקוחות הצעירים שלנו, לא משנה גילם, עברו את זה. כמעט כולם מזדהים איתם. ואנחנו יודעים איך אנחנו מרגישים אחר כך. כאילו אנחנו נדושים. כאילו אנחנו לא מסוגלים להגיד את המילה 'לא'. כאילו אנחנו שטיחון כניסה שאנשים יכולים ללכת עליו בכל מקום.

וכמו שטיחון כניסה, אנחנו פשוט לא מדברים.

הרצון שלנו לשמח אנשים אחרים – לרצות אנשים – בסופו של דבר גורם לנו להיות אומללים.

סביר מאוד שתיתקלו באדם שמוצא חן בעיניכם בקליניקה. הנה מה לחפש.

סוגי האנשים שתפגשו בקליניקה שלכם

1. החבר הכי טוב

מתיו* רצה להיות החבר הכי טוב שהוא יכול להיות. למתיו* היו הרבה חברים, כמובן. הוא היה ילד נחמד, פופולרי ותמיד מוכן לעזור. והיו לו חברים שניצלו את זה. מתיו* תמיד התבקש לחלוק את שיעורי הבית שלו, אותם הוא השלים בחריצות כל יום. מפחד לסרב ודאג שדחיית הבקשות תרחיק אותו מחבריו, הוא מסר את שיעורי הבית שלו בכל פעם מחדש. הוא הרגיש מוטרד ונוצל, משהו שהוא שיתף רק איתי, המטפל שלו. הוא מעולם לא יכול היה לחלום לומר זאת לחבריו.
טינתו גברה וגברה עם כל בקשה לשיעורי בית, אך הוא מעולם לא אמר לא, מתוך פחד שקבוצת החברים שלו תדחה אותו. מתיו* לא ראה את הבעיות שהוא גורם בכך שתמיד אמר כן. הציונים של חבריו החלו לרדת כי הם לא הבינו את העבודה, דבר שהיה יכול להועיל אם היו משלימים את שיעורי הבית שלהם בעצמם. אבל הוא היה מאושר, כל עוד חבריו המשיכו לבלות איתו, גם אם זה אומר שהוא מנוצל.

2. התלמיד המושלם

אלנה* הייתה דוגמה למופת לתלמידה מושלמת. הציונים שלה היו נהדרים, היא תמיד הגיעה בזמן לשיעורים, היא עשתה מעל ומעבר בכל הפרויקטים שלה ותמיד אפשר היה לסמוך עליה שתהיה מוכנה לענות על כל שאלה שהמורים שלה ישאלו. גיליונות הציונים שלה תמיד זהרו, והם התלהבו מכמה שהיא מדהימה. היא הייתה נשארת בהפסקות הצהריים כדי לעזור לנקות את הבלגן שעשו חבריה, מכיוון שסביבת העבודה שלה הייתה, כמובן, ללא רבב.
אלנה* פנתה אליי בגלל שהתמודדה עם חרדה. הפרפקציוניזם הזה, שהונע על ידי רצונה לרצות את המורים שלה, גרם לה להזניח את הצרכים והתחומי עניין שלה. היא העדיפה לבלות עם חברותיה בזמן ארוחת הצהריים, ולא לסדר אחרי חבריה לכיתה המבולגנים. היא רק ייחלה שהמורה שלה תגיד משהו כמו "אוי לא, אלנה*, צאי החוצה ותרגעי. אני אגרום לילדים המבולגנים להישאר מאחור בפעם הבאה". אבל המורה שלה מעולם לא עשתה זאת, אז היא המשיכה לעזור. היא אהבה לקבל את גיליונות התעודה שלה שדיברו על כמה היא מועילה ונחמדה. כשהמורה שלה נראתה במצב רוח רע, היא הייתה מבלה את כל היום בדאגה למה שעשתה לא בסדר.

3. הילד הכי מועיל

פליסיטי* נקראה לעתים קרובות "נשמה זקנה" או "חכמה מעבר לשנותיה". היא אהבה את המחמאה והבינה שהיא קיבלה אותה משום שהייתה כל כך מועילה בבית, בדיוק כמו מבוגרת. היא ידעה כמה קשה הוריה עבדו, שעות מאוחרות, חזרה הביתה מותשת, אז היא נרתמה לעזור לאחיה ככל האפשר. זה התבטא בכמה מטלות בית נוספות, משחק עם אחיה הצעירים והכנת ארוחת ערב תוך כדי תנועה עם החלקים שהייתה מסוגלת לעשות, כמו שטיפת סירים מלוכלכים שהיו בשימוש. לפעמים אמה הייתה אומרת לה שהיא "טבעית" בכל הנוגע להורות וזה היה גורם לה להרגיש גאווה רבה.
כאשר אחיה ואחיותיה רבו, פליסיטי* נכנסה לתפקיד מגשר. הוריה היו מרעיפים עליה שבחים כשהיא עזרה, אך לאחר זמן מה, הם התחילו לקבל את עזרתה כמובנת מאליה. הם היו נוזפים בה אם לא הייתה מגשרת בריב שהיו בין האחים הקטנים. הוריה היו מתלוננים על כך שארוחת הערב מוכנה רק מאוחר יותר, מכיוון שהם היו צריכים לשטוף כלים קודם, כי פליסיטי* לא הספיקה להגיע אליהם בזמן. הערות כאלה גרמו לה לכעס רב. היא שטפה כלים 90% מהזמן, אך היו ימים שהיו לה שיעורי בית נוספים שהיו צריכים להיעשות קודם. היא הרגישה שלא מעריכים אותה וכתוצאה מכך הטינה שלה גברה. היא לקחה טיפול כי היא התחילה להיראות "זעופה" בעיני הוריה.

המחיר הגבוה של ריצוי אנשים

ריצוי אנשים מוביל לאובדן כבוד עצמי וערך עצמי. ילדים, בני נוער ומבוגרים שמעדיפים שוב ושוב את צרכי הזולת על פני צרכיהם מתחילים להרגיש בלתי נראים ולא מוערכים, מה שמוביל לבעיות רגשיות כמו עצב, טינה או חרדה. ההערכה העצמית שלהם מתחילה להיות תלויה בדעותיהם של אלה שהם מנסים לרצות, וכאשר הצהרות חיוביות מתייבשות, כפי שקורה באופן בלתי נמנע, אנשים שרוצים לרצות אנשים מסתבכים רגשית.
חיפוש מתמיד אחר אישור מאחרים וניסיון להגביל אי נוחות או למנוע קונפליקט אצל אנשים אחרים עלולים לגרום לבעיות נוספות. זה פוגע ביכולת לפתח תחושת עצמי חזקה ועצמאות, מכיוון שהערכה עצמית כה רבה תלויה במשוב של אחרים.
לרצות אנשים יש מחיר גבוה. זה יכול אפילו לגרום לכך שאנשים יכבדו אותם פחות, כי אין גבולות.

ללמוד להגיד לא

כמטפלים, אנו יודעים את החשיבות של אמירת לא, גם אם לפעמים אנו מתקשים בכך בעצמנו. אמירת לא היא הצהרה של כבוד עצמי שמכירה בכך שהזמן והאנרגיה שלנו שייכים לנו בדיוק כפי שהם שייכים לאחרים. אמירת לא לא אומרת שלעולם לא נדאג לאחרים או נשים את צרכיהם מעל שלנו.
לומר לא פירושו שאנחנו מוצאים איזון בין צרכי האחרים לבין מה שאנחנו צריכים.
קביעת גבולות היא מיומנות חיונית שיש ללמוד על מנת לעזור ללקוחות הצעירים שלנו להעביר לאחרים שגם הצרכים והסדרי העדיפויות שלהם חשובים. הם עשויים להרגיש שזה אנוכי. עבור מישהו שיש לו הרגלים מושרשים של ריצוי אנשים, זה כנראה ירגיש אנוכי מאוד בהתחלה. התפקיד שלנו הוא לעזור להם לראות שזה לא אנוכי לדאוג לעצמם. מדובר בשימור עצמי ובפיתוח תחושת ערך עצמי בריאה והכרחית מאוד.

לשבור את ההרגל לרצות אנשים זה לא קל, אבל זה קריטי לרווחה רגשית, לא משנה בן כמה אתם. על ידי לימוד לקוחותינו הצעירים להציב גבולות ולפעול למען עצמם, אנו מקנים להם מיומנויות שיכינו אותם להצלחה לאורך כל חייהם. לגרום לאחרים אושר זה חשוב, אבל לגרום לעצמנו אושר זה חשוב באותה מידה.

פיתחנו מספר דפי עבודה, הזמינים בערכות בחנות שלנו, שעוזרים לילדים ללמוד לומר "לא". יחד עם משאבים כמו דפי עבודה על הצהרות חיוביות (PDF) או פעילויות שיעזרו להפוך מחשבות שליליות למחשבות חיוביות, אנחנו כאן בשבילכם. יצרנו שפע של ספרי עבודה לטיפול קוגניטיבי התנהגותי (CBT), כולל טכניקות מיינדפולנס לבני נוער ולילדים.